מנהל לא נמצא בעסק כדי להיות נחמד, וגם לא כדי להיות הכי עסוק. לפי המקור הוא נמצא שם כדי לוודא שהצוות מוציא את מה שהוא אמור להוציא, בכמות שאפשר להמשיך בה ובלי תוצרים פגומים.
מה המילה עצמה אומרת
המקור פותח דווקא בשורש של המילה, ומתעקש שזה לא קישוט. פירוש המילה הוא לעקוב עד הסוף. במילים אחרות, ״לגרום למשהו להיעשות.״
זה נשמע פשוט, אבל זה מזיז את כל השאלה. התפקיד של מנהל לא נמדד בכמה שעות הוא עבד, בכמה ישיבות הוא ישב או בכמה הצוות אוהב אותו. הוא נמדד בשאלה אחת: האם הדברים נעשו.
והסיבה לזה כלכלית. לפי המקור, בכל עסק או ארגון שמייצר משהו, השגשוג תלוי בכך שדברים באמת נעשים. עבודה שכמעט נגמרה לא מכניסה כסף, ולא משנה כמה מאמץ הושקע בה.
שלושה תנאים בהגדרה אחת
ההגדרה של המקור מחזיקה שלושה תנאים באותה שורה.
- האנשים מייצרים, כלומר מוציאים תוצאה, ולא רק נמצאים בעבודה.
- הם מייצרים בכמות בת-קיימא, כלומר כמות שאפשר לעמוד בה גם בחודש הבא ובזה שאחריו.
- והם מייצרים בלי מוצרים פגומים, כלומר בלי עבודה שיוצאת מהדלת עם פגם.
הטעות הנפוצה היא להשיג תנאי אחד ולחשוב שזה כל התפקיד. מנהל שמשיג רק את הראשון שורף את האנשים שלו. מנהל שמשיג רק את השלישי לא מגיע לכמות שהעסק צריך.
נניח בעל עסק שסגר חודש שיא, ומיד אחריו עזבו לו שני עובדים. הכמות הושגה, אבל אי אפשר היה להחזיק אותה.
או בעלת סטודיו שדרשה שלמות בכל פרויקט. העבודה יצאה מצוינת, וההכנסה לא כיסתה.
ועכשיו ההפך. אותה בעלת סטודיו הגדירה, לכל סוג עבודה, מה נחשב גמור. האיכות נשארה, והעבודה לקחה שליש פחות זמן.
למה מנהל נחמד פוגע בצוות
זה החלק הקשה בפרק, והמקור לא מרכך אותו. אדם שלא מייצר, לפי המקור, לא רק חותך את הענף שהוא עצמו יושב עליו. הוא גם מושך איתו למטה את כל הצוות.
תפוקה פירושה התוצאה שאדם מוציא מהעבודה שלו בפועל, ולא המאמץ שהוא משקיע. ומהטענה של המקור יוצא שלדרוש תפוקה זו לא קשיחות, אלא חובה.
מנהל שלא דורש תפוקה לא עושה טובה לעובד. הוא מעביר את המחיר הלאה. קודם לשאר הצוות, שמכסה על העובד, ובסוף לעסק, שלא יכול לשלם עליו.
בעסק קטן אין איפה להסתיר את זה. אדם אחד שלא מייצר מורגש מיד אצל כל השאר, והם יודעים את זה הרבה לפניך.
נניח צוות של חמישה שכיסה שנתיים על אדם שישי. בסוף שניים מהחמישה עזבו, והשישי נשאר.
או בעל עסק שהשאיר עובד לא יעיל כי יש לו מצב קשה בבית. הכוונה הייתה טובה. שאר הצוות הבין מזה מסר אחר: כאן לא מודדים אף אחד.
וההפך, אצל אותו בעל עסק. הוא הגדיר לאותו עובד תפקיד מצומצם יותר, כזה שהוא כן מסוגל לעמוד בו. העובד התחיל לייצר, והצוות נרגע. לדרוש תפוקה לא אומר לוותר על אדם. זה אומר לתת לו משהו שהוא יכול לייצר.
תיאום, הזווית השנייה
כרך אחר של המקור עונה על אותה שאלה מכיוון אחר, וקובע שתיאום הוא מהות הניהול. תיאום פירושו לכוון את המאמצים של החלקים השונים בעסק כך שישתלבו לזרימה אחת, שמגיעה למטרה המשותפת.
כשזה חסר, כל חלק עובד, ואף אחד לא מחבר את החלקים זה לזה. ועל החוסר הזה המקור אומר: ״בשביל זה יש מנהל.״
נניח עסק שכל מחלקה בו עובדת מצוין בפני עצמה, ובכל זאת לקוחות הולכים לאיבוד בין המחלקות. אף אחד לא אחראי על התפר, המקום שבו העבודה עוברת מיד ליד.
ההגדרה הזו לא סותרת את הקודמות. המקור מבחין בין אכפתיות, שהיא הנטייה שבלעדיה אין מנהל, לבין תיאום, שהוא הפעולה שהמנהל עושה בפועל. מי שאכפת לו ולא מתאם הוא מודאג. מי שמתאם ולא אכפת לו הוא פקיד.
מה יש על זה בחוברת
הפרק בחוברת שעליו המאמר נשען כולל שני תרגילים: שלושת התנאים, והתפר. יש בו גם בדיקה עצמית, והוא חלק מחוברת שלמה על מה שהתפקיד של מנהל באמת דורש.
אם בסוף יום אתה תוהה מה עשית כמנהל, השאלה היא לא כמה עבדת. השאלה היא מה נעשה, בכמות שאפשר להחזיק ובלי פגמים.
החוברת היא ידע כללי על ניהול אנשים, ולא ייעוץ משפטי בדיני עבודה.